Rosh Hashanah

The day in practice

Before the sources, the short version: what is actually done, in order. Each item is expanded further down, with the source it comes from.

1. Erev Rosh Hashanah — Annulment of vows before three, mikveh, haircut and laundry, and charity. Tachanun is not said, and the shofar is not blown.
2. Candles — Lit on both evenings with the festival blessing and shehecheyanu — before sunset on the first evening; on the second evening only from an existing flame.
3. Kiddush and the meal — Round challah dipped in honey, apple in honey, then the simanim — head of a fish or ram, pomegranate, dates, leek, beets, gourd — each with its “yehi ratzon”.
4. Prayer — HaMelech HaKadosh in place of HaKel HaKadosh; Zochreinu and the other insertions; “the Day of Remembrance” in the festival wording; Musaf with Malchuyos, Zichronos and Shofros.
5. Shofar — Both mornings, unless the day is Shabbat. Thirty blasts before Musaf, then blasts on the order of the blessings. The mitzvah is to hear, not to blow.
6. Tashlich — The first afternoon, at a river or body of water, preferably one with live fish. When the first day is Shabbat, it is done on the second day.
7. New fruit — On the second night, a fruit not yet eaten this season, so that shehecheyanu has something to rest on. The blessing is said even if none is available.
8. No work — A full yom tov. Cooking for the day itself is permitted; nothing may be prepared on the first day for the second.
9. The greeting — “Leshanah tovah tikatev vetichatem” — may you be inscribed and sealed for a good year.

Custom varies by community, and a real question belongs in front of your own rav. What follows is where these practices come from.

Elul and the eve of Rosh Hashanah

The Tur does not open the laws of Rosh Hashanah with Rosh Hashanah. It opens a month earlier.

תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהילים מ״ז:ו׳) עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג׳:ו׳) אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן

We learn in Pirkei d’Rabbi Eliezer: on the first of Elul the Holy One said to Moshe, “Come up to Me on the mountain” — for that was when he went up to receive the second tablets, and they sounded a shofar through the camp... Therefore the Sages ordained that the shofar be blown from the first of Elul, every year, all month long, in order to warn Israel to repent, as it says, “Shall a shofar be sounded in a city [and the people not tremble]?” — and in order to confound the accuser.

Tur, Orach Chaim 581 1

The Tur then brings a parable from the Midrash of Rabbi Tanchuma. A province owed the king its taxes and did not pay, so the king came with an army to collect. When he was ten parasangs off, the leading citizens went out to meet him, and he waived a third. When he came nearer, the middle ranks went out, and he waived a second third. When he reached the city, everyone came out — and he waived the whole debt. “The king is the Holy One; the citizens of the province are Israel, who accumulate sins all year.” The nearer the King comes, the more people go out to meet Him. Elul is the marching season.

In practice, the Shulchan Aruch:

נוהגים לקום באשמור' לומר סליחו' ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים: הגה ומנהג בני אשכנז אינו כן אלא מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית ויש מקומות שתוקעין ג"כ ערבית ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה ואם חל ר"ה ב' וג' אז מתחילין מיום א שבוע שלפניו

It is the custom to rise at the last watch of the night to say selichos and supplications, from the first of Elul until Yom Kippur. Rema: the custom of Ashkenaz is not so; rather, from the first of Elul they begin to blow the shofar after the morning prayer... and they rise at the last watch to say selichos on the Sunday before Rosh Hashanah — and if Rosh Hashanah falls on Monday or Tuesday, they begin on the Sunday of the week before that.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 581:1 2

נוהגים לקום באשמורת - דסוף הלילה הקב"ה שט בעוה"ז והוא עת רצון ומה שנהגו מר"ח שאז עלה משה בהר סיני לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה... ואיכא אסמכתא מקרא אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול וס"ת עולה מ' כנגד ארבעים יום מר"ח אלול עד יוה"כ

Because at the end of the night the Holy One passes through this world, and it is a time of favour... And there is a hint in the verse “I am my beloved’s and my beloved is mine” — the initial letters spell Elul, and the final letters add up to forty, corresponding to the forty days from the first of Elul until Yom Kippur.

Mishnah Berurah 581:1 3

The eve of the festival has an order of its own:

מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה (ויש נוהגין לטבול בערב ר"ה משום קרי) (כל בו) (ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחינות (מהרי"ל) ונותנים שם צדקה לעניים (כל בו)

One launders and takes a haircut on the eve of Rosh Hashanah. And some have the custom to immerse on the eve of Rosh Hashanah... And in some places the custom is to go to the graves and pour out many supplications there, and to give charity there to the poor.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 581:4 4

Two further details of the eve, both in siman 581: tachanun is not said, and the shofar is not blown. The last sounding before the mitzvah itself is deliberately withheld, so that the blowing of Rosh Hashanah is unmistakably the obligation and not the custom. And note what the Rema’s rule gives this year: because the first day falls on Shabbat, Ashkenazim began selichos on the Sunday immediately before — 6 September 2026.

The shofar: what it is meant to do

The Ramchal, in Derech Hashem, frames the shofar before any halachah is discussed.

אך ענין השופר בר״ה הוא כי הנה ביום זה הקב״ה דן את כל העולם כלו ומחדש כל המציאות בבחינת הסיבוב החדש דהיינו השנה החדשה. והנה נסדרים הסנהדראות ונערך הדין על כל היצור כפי סדרי הדין העליון וכמ״ש בח״ב והקטיגור מזדמן לקטרג כפי עונותיהם של בני האדם והנה צונו הקב״ה לתקוע בשופר והכונה בו להמשיך ההנהגה ברחמים ולא בתוקף הדין ולערבב הקטיגור שלא יקטרג.

The matter of the shofar on Rosh Hashanah is this: on this day the Holy One judges the whole world and renews all of existence in the aspect of the new cycle — that is, the new year. The courts are convened and judgment is arranged over every creature according to the orders of the supreme judgment, and the accuser presents himself to accuse in accordance with the sins of men. And the Holy One commanded us to sound the shofar; and the intent of it is to draw the governance down in mercy and not in the full force of judgment, and to confound the accuser so that he not accuse.

Derech Hashem IV, Seasonal Commandments, 4 5

The obvious objection is that this sounds like an escape hatch from justice. The Ramchal answers it head-on: mercy is not a suspension of the law. It is a clause of the law.

והנה כבר ביארנו בח״ב שכמו שאין מה״ד נותנת שיגיע טוב לבני האדם אם לא יזכו לו כן מחק המשפט עצמו הוא במעשים מן המעשים שיעשו בני האדם בהגמלם הגמול הראוי להם לפי ענינם שינוהג עמהם בכלל דינם ברחמים ובחמלה ולא ידוקדק עליהם בדקדוק גמור. וכענין מ״ש ז״ל (ר״ה יז.) כל המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו כי הרי זה מדה כנגד מדה כמו שהוא מוותר כך יוותרו לו ונמצא שמתנהגים עמו ברחמים וזה עצמו מדת משפט.

Just as the attribute of judgment does not allow good to reach men if they have not merited it, so it is from the statute of judgment itself that there are acts men perform such that, when they are repaid as their case deserves, they are dealt with — within their very judgment — in mercy and compassion, and are not scrutinised with full exactness. As the Sages said (Rosh Hashanah 17a): whoever passes over his own measure, they pass over all his transgressions for him. For this is measure for measure: as he lets go, so they let go for him.

Derech Hashem IV, Seasonal Commandments, 4 6

The shofar belongs to that same clause: a commanded act whose consequence, built into the system, is that the year is administered under mercy. But the Ramchal closes with a condition that is easy to read past.

והכונה בזה באמת לעורר אבות העולם להתחזק בזכותם לעורר את הרחמים ולפייס מדה״ד ולהגביר הטוב על הרע ולכפות כחות הרע וליטול הכח מהמקטרגים ולהתכוין שישתמש האדון ב״ה מרוממותו להנהיג בשליטת יחודו ולעבור על פשע וכל זה על ידי מצוה זאת כשיתחבר עמה תשובתם של ישראל כראוי.

And the true intent in this is to rouse the fathers of the world to strengthen themselves in their merit, to awaken mercy and appease the attribute of judgment, to make the good prevail over the evil, to subdue the forces of evil and take the power from the accusers... and all this through this mitzvah, when the repentance of Israel is joined to it as it should be.

Derech Hashem IV, Seasonal Commandments, 4 7

The shofar: the halachah

The Shulchan Aruch’s treatment is short, and the details carry weight.

צריך לתקוע מעומד: הגה ונוהגין לתקוע על הבימה במקום שקורין: קודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר ויברך שהחיינו... ויתקע תשר"ת ג' פעמים ותש"ת ג' פעמים ותר"ת ג' פעמים

One must blow standing. Rema: the custom is to blow on the bimah, at the place where the Torah is read. Before blowing he recites the blessing “to hear the sound of the shofar”, and recites shehecheyanu... And he blows tashrat three times, tashat three times, and tarat three times.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 585:1–2 8

יברך לשמוע וכו' - ר"ל שלא יאמר לתקוע בשופר דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשמיעה שהרי התוקע ולא שמע קול שופר לא יצא

That is to say, he should not say “to blow the shofar”, for the matter does not depend on the blowing but on the hearing — since one who blew and did not hear the sound of the shofar has not fulfilled his obligation.

Mishnah Berurah 585:4 9

That one line reframes the entire mitzvah. The person blowing is performing a service; the obligation itself falls on the ear. Which is why intent is required on both sides of it:

המתעסק בתקיעת שופר להתלמד לא יצא ידי חובתו וכן השומע מן המתעסק לא יצא... נתכוין שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת לא יצא ידי חובתו עד שיתכוון שומע ומשמיע

One who is merely occupied with blowing the shofar in order to practise has not fulfilled his obligation, and likewise one who hears from someone merely practising has not fulfilled it... If the listener intended to fulfil his obligation but the blower did not intend to discharge it for him, or the blower intended to discharge it for him but the listener did not intend to fulfil it — he has not fulfilled his obligation, until both listener and blower intend it.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 589:8 10

On who is obligated, and on the practice of women:

אף על פי שנשים פטורות יכולות לתקוע וכן אחר שיצא כבר יכול לתקוע להוציאן אבל אין מברכות ולא יברכו להן: הגה והמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא ע"כ גם כאן מברכות לעצמן

Although women are exempt, they may blow... but they do not recite the blessing, nor may others recite it for them. Rema: the custom is that women do recite the blessing over positive time-bound commandments, and therefore here too they recite it for themselves.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 589:6 11

And when the day falls on Shabbat — as the first day does this year:

י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר: הגה ואסור לטלטלו אם לא לצורך גופו ומקומו: [משנה ברורה:] גזירה שמא יטלנו בידו לילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א בר"ה

When the festival day of Rosh Hashanah falls on Shabbat, the shofar is not blown. Rema: and it is forbidden to move it except for its own use or for its place. [Mishnah Berurah:] A decree, lest one take it in his hand to go to an expert to learn, and carry it four cubits in the public domain.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 588:5 · Mishnah Berurah 588:13 12

The blowing itself comes in two rounds. Thirty blasts before Musaf — “the seated blasts”, so called because sitting is permitted for them, though the custom now is to stand. Then blasts on the order of the Musaf blessings, at Malchuyos, Zichronos and Shofros, for which blower and listeners must stand (Mishnah Berurah 592:2). After the prayer a great teruah is sounded (Shulchan Aruch 596), and in many places the blasts are completed to one hundred sounds (Mishnah Berurah 592:4).

The prayers

From Rosh Hashanah through Yom Kippur the wording of the Amidah changes, and one of the changes is strict enough to send you back to the beginning:

בעשרת ימי תשובה אומר המלך הקדוש המלך המשפט ואם טעה או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש חוזר לראש

During the Ten Days of Repentance one says “HaMelech HaKadosh” and “HaMelech HaMishpat”. And if he erred, or is in doubt — if it is “HaMelech HaKadosh”, he returns to the beginning.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 582:1 13

The other insertions are not in that category:

אם לא אמר זכרנו ומי כמוך אין מחזירין אותו... אומר בתפל' ותתן לנו את יום הזכרון הזה ואינו מזכיר ראש חודש: אם חל בחול אומר יום תרועה מקרא קודש ואם חל בשבת אומר זכרון תרועה

If he did not say “Zochreinu” and “Mi Chamocha”, he is not made to repeat. In the prayer one says “and You gave us this Day of Remembrance”, and does not mention Rosh Chodesh. If it falls on a weekday one says “a day of shofar blasts, a holy convocation”; and if it falls on Shabbat one says “a remembrance of shofar blasts”.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 582:5–7 14

אומרים י' פסוקים של מלכיות וי' של זכרונות וי' של שופרות בכל ברכה ג' מהם של תורה וג' של כתובים וג' של נביאים וא' של תורה

One says ten verses of Malchuyos, ten of Zichronos and ten of Shofros; in each blessing, three of them from the Torah, three from the Writings, three from the Prophets, and one from the Torah.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 591:4 15

On “this day is the birth of the world”, the Mishnah Berurah notes that the world was created in Tishrei — and even according to the view that it was created in Nisan, in Tishrei it arose in thought to be created (Mishnah Berurah 592:5). The public tone of the day is set explicitly too:

אע"פ שכל ימות השנה מתפללין בלחש בראש השנה ויום הכפורים נוהגין לומר בקול רם ולהטעות לא חיישינן כיון שמצוין בידם מחזורים: הגה ונוהגין שכל אחד אומר לחבירו לשנה טובה תכתב

Although all year the Amidah is said in an undertone, on Rosh Hashanah and Yom Kippur the custom is to say it aloud... Rema: and the custom is that each person says to his fellow, “May you be inscribed for a good year.”

Shulchan Aruch, Orach Chaim 582:9 16

The meal and the simanim

The symbolic foods are not folklore attached later. They are in the Gemara, and the Tur brings the passage as the source:

אמר אביי השתא דאמרת סימנא מלתא היא יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא אתרוגא קרי רוביא כרתי סלקי ותמרי

Abaye said: now that you have said a sign is a real thing, a person should make a habit of eating at the start of the year etrog, gourd, fenugreek, leek, beets and dates.

Tur, Orach Chaim 583 (Kerisos 5b) 17

יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן כרתי סילקא תמרי קרא וכשיאכל רוביא יאמר יהי רצון שירבו זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו סלקא יסתלקו אויבינו תמרי יתמו שונאינו קרא יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו: הגה ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש (טור) ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה (אבודרהם) וכן נוהגין ויש אוכלים רימונים ואומרים נרבה זכיות כרמון ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה

A person should make a habit of eating on Rosh Hashanah rubia — that is, fenugreek — leek, beets, dates and gourd. When he eats rubia he says: may it be Your will that our merits increase. Leek (karti): that those who hate us be cut off (yikarsu). Beets (silka): that our enemies be removed (yistalku). Dates (tamri): that those who hate us be finished (yitamu). Gourd (kara): that the decree against us be torn up (yikara), and that our merits be read out (yikaru) before You. Rema: and some have the custom to eat a sweet apple in honey, and say “may a sweet year be renewed upon us”... and some eat pomegranates and say “may our merits increase like a pomegranate”.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 583:1 18

אוכלים ראש כבש לומר נהיה לראש ולא לזנב וזכר לאילו של יצחק: הגה יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים שאגוז בגימטריא חט ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה

We eat the head of a sheep, to say “may we be a head and not a tail”, and as a remembrance of the ram of Isaac. Rema: some are careful not to eat nuts, since egoz (nut) has the numerical value of chet (sin), and further because they increase phlegm and interfere with prayer.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 583:2 19

The Mishnah Berurah then says what the practice is for — and what would empty it:

יהי רצון - ...וכתב א"ר בשם של"ה יתעורר אדם בתשובה כשיאמר י"ר ויתפלל ע"ז בלב שלם... והנה כל אלו הענינים עושין הכל לסימן טוב ולכן פשיטא שיזהר מאד שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור כדי שיהיה לסימן טוב רק יהיה שמח לבו ובטוח בד' עם התשובה ומעש"ט

The Eliyah Rabbah wrote in the name of the Shelah: a person should rouse himself to repentance when he says “may it be Your will”, and pray for this with a whole heart. ... And behold, all these things are done as a good sign; and therefore it is obvious that one should be very careful not to become angry on these days — quite apart from the gravity of the prohibition itself — so that it should be a good sign. Rather let his heart be glad and confident in God, together with repentance and good deeds.

Mishnah Berurah 583:2, 583:5 20

And although it is the Day of Judgment, it is a festival, and it is eaten as one:

אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענין בר"ה ולא בשב' שובה אמנם לא יאכלו כל שבעם למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם

We eat, drink and rejoice, and we do not fast on Rosh Hashanah, nor on Shabbat Shuvah. However, they should not eat to full satiety, so that they not treat the day lightly, and so that the fear of God be upon their faces.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 597:1 21

אוכלים ושותים ושמחים - ר"ל אף שהוא יום הדין מ"מ מצוה של ושמחת בחגך שייך גם בו שגם הוא בכלל חג כדכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו ונאמר בנחמיה ח' אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ד' היא מעוזכם

That is to say: even though it is the Day of Judgment, the mitzvah of “you shall rejoice on your festival” applies to it as well, for it too is included in “festival”, as it is written, “Sound the shofar at the new moon, at the covered time, for our festival day”; and it is said in Nehemiah 8: “Eat rich foods and drink sweet drinks... for the day is holy to our Lord; and do not be grieved, for the joy of the Lord is your strength.”

Mishnah Berurah 597:1 22

One further custom of the day — and the reason given for it is not the one usually assumed. The Mishnah Berurah’s closing line moves the objection off sleep and onto idleness.

וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי) ומנהג נכון הוא: [משנה ברורה:] משום דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'. והאר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י תפלות ותקיעות... ויושב בטל כישן דמי

And the custom is also not to sleep on the day of Rosh Hashanah, and it is a proper custom. [Mishnah Berurah:] Because it is stated in the Yerushalmi: one who sleeps at the start of the year, his fortune sleeps. And the Arizal said that after midday it is permitted to sleep... and one who sits idle is like one asleep.

Rema, Orach Chaim 583:2 · Mishnah Berurah 583:9 23

Tashlich

Tashlich is a Rema, not a Shulchan Aruch — a single line, with the Mishnah Berurah supplying the reason and the details:

והולכין אל הנהר לומר פסוק ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וגומר (מנהגים): [משנה ברורה:] משום דאיתא במדרש שעבר אברהם אבינו עד צוארו במים כשהלך להקריבו ע"ג המזבח ואמר הושיעה כי באו מים עד נפש ואנו עושין זה זכר לעקידה. וטוב [לילך] למקום שיש בו דגים חיים לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים... ויש לילך ביום א' אחר מנחה קודם שקיעת החמה... ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום א' בשבת הולכין בשני לנהר

And they go to the river to say the verse, “and You will cast all their sins into the depths of the sea”. [Mishnah Berurah:] Because it is stated in the Midrash that Avraham our father passed through water up to his neck when he went to offer him upon the altar... and we do this as a remembrance of the binding. And it is good to go to a place that has live fish... And one should go on the first day after minchah, before sunset. And in some places I have seen that when the first day falls on Shabbat, they go to the river on the second day.

Rema, Orach Chaim 583:2 · Mishnah Berurah 583:8 24

That last clause settles this year: with the first day of 5787 on Shabbat, tashlich is done on Sunday afternoon, 13 September. Note also what the Mishnah Berurah does not describe — no crumbs, and no transfer of sin anywhere. The verse is said; the water and the fish are the setting.

The second day, and the new fruit

The two days of Rosh Hashanah are treated as one long day, which raises a question about shehecheyanu on the second night. The Shulchan Aruch answers with a new fruit or a new garment — and then rules that the blessing is said either way:

בקידוש ליל שני (ילבש בגד חדש) (הגהות מיימוני פ' כ"ט מהל' שבת) או מניח פרי חדש ואומרים שהחיינו ואם אין מצוי (בגד חדש או) פרי חדש עם כל זה יאמר שהחיינו: אם חל יום ראשון בשב' אומרים שהחיינו בשופר ביום שני

At the kiddush of the second night one wears a new garment, or places a new fruit before him, and says shehecheyanu; and if a new garment or new fruit is not available — even so, he says shehecheyanu. If the first day fell on Shabbat, shehecheyanu is said over the shofar on the second day.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 600:2–3 25

ביום שני (מתפללים כמו ביום ראשון) (טור) וקורים מוהאלהים נסה את אברהם עד סוף סידרה ומפטיר קורא כמו אתמול... ובמוצאי ר"ה מבדילין כמו במוצאי שבת אלא שאין מברכין על הבשמים ועל האש: אף בארץ ישראל עושים ראש השנה שני ימים

On the second day the prayers are as on the first, and we read “and God tested Avraham” to the end of the portion... And at the conclusion of Rosh Hashanah we make havdalah as at the conclusion of Shabbat, except that we do not bless over spices or over fire. Even in the Land of Israel, Rosh Hashanah is kept for two days.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 601:1–2 26

The Ten Days of Repentance

Rosh Hashanah does not close on itself. It opens ten days.

בכל הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים מרבים בתפלו' ובתחנונים: הגה ואומרים אבינו מלכנו ערב ובוקר מלבד בשבת... אין מקדשין הלבנה עד מוצאי יו"כ

On all the days between Rosh Hashanah and Yom Kippur, prayers and supplications are increased. Rema: and “Avinu Malkeinu” is said evening and morning, except on Shabbat... The moon is not sanctified until after Yom Kippur.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 602 27

אף מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם בעשר' ימי תשובה צריך ליזהר: הגה ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בי' ימי תשובה וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאי כי יותר מתחרט כשיודע שעשה משאינו יודע

Even one who is not careful all year about bread baked by a non-Jew must be careful during the Ten Days of Repentance. Rema: every person should search and examine his deeds and repent of them during the Ten Days of Repentance. And a doubtful transgression requires more repentance than a certain one, for a person feels more regret when he knows he did it than when he does not know.

Shulchan Aruch, Orach Chaim 603 28

The principle in that opening line is worth stating plainly: for these ten days a person takes on a stringency he does not keep all year. The law has not changed. He has asked to.

Sources

The numbers in the text point here. Every quotation above is from the Hebrew original, as printed in the standard editions.

1. Tur, Orach Chaim 581 ↩
2. Shulchan Aruch, Orach Chaim 581:1 ↩
3. Mishnah Berurah 581:1 ↩
4. Shulchan Aruch, Orach Chaim 581:4 ↩
5. Derech Hashem IV, Seasonal Commandments, 4 ↩
6. Derech Hashem IV, Seasonal Commandments, 4 ↩
7. Derech Hashem IV, Seasonal Commandments, 4 ↩
8. Shulchan Aruch, Orach Chaim 585:1–2 ↩
9. Mishnah Berurah 585:4 ↩
10. Shulchan Aruch, Orach Chaim 589:8 ↩
11. Shulchan Aruch, Orach Chaim 589:6 ↩
12. Shulchan Aruch, Orach Chaim 588:5 · Mishnah Berurah 588:13 ↩
13. Shulchan Aruch, Orach Chaim 582:1 ↩
14. Shulchan Aruch, Orach Chaim 582:5–7 ↩
15. Shulchan Aruch, Orach Chaim 591:4 ↩
16. Shulchan Aruch, Orach Chaim 582:9 ↩
17. Tur, Orach Chaim 583 (Kerisos 5b) ↩
18. Shulchan Aruch, Orach Chaim 583:1 ↩
19. Shulchan Aruch, Orach Chaim 583:2 ↩
20. Mishnah Berurah 583:2, 583:5 ↩
21. Shulchan Aruch, Orach Chaim 597:1 ↩
22. Mishnah Berurah 597:1 ↩
23. Rema, Orach Chaim 583:2 · Mishnah Berurah 583:9 ↩
24. Rema, Orach Chaim 583:2 · Mishnah Berurah 583:8 ↩
25. Shulchan Aruch, Orach Chaim 600:2–3 ↩
26. Shulchan Aruch, Orach Chaim 601:1–2 ↩
27. Shulchan Aruch, Orach Chaim 602 ↩
28. Shulchan Aruch, Orach Chaim 603 ↩

The Hebrew is quoted verbatim, rabbinic abbreviations and all, and “...” marks where a passage has been shortened — so that what you read here can be checked line for line against the printed text. Where custom differs, follow your community and your rav.